פסק-דין בתיק ה"פ 249/06

1.         ההליכים שבפני נוגעים לתוקפו של פסק בוררות שניתן ביום 15/06/06 ע"י הבורר, רו"ח יעקב רוסו (להלן: "הבורר").

2.         בין הצדדים להליך הבוררות, ואקנין אלירן (להלן: "ואקנין") ומיכאל (מיקי) אוחנה (להלן: "אוחנה"), התקיימה שותפות עסקית.

בשנת 1996 הקימו השותפים עסק לממכר והתקנה של אביזרי רכב, שפעל כשותפות לא רשומה.

ב- 30.12.98 נרשמה חברה פרטית מוגבלת (ח.פ. 2-271959-51), בשם "חברת רדיו מיקי בע"מ" (להלן: "החברה"). במניות החברה הרגילות החזיקו שני השותפים שווה בשווה, ניהלו את החברה יחדיו, ובמסגרתה המשיכו להפעיל את העסק של מכירת והתקנת אביזרי הרכב.

בראשית שנת 2005 הרחיבה החברה את פעילותה ועסקה בהקמה ובהפעלה של פארק שעשועים בטבריה. הפארק הוקם על שטח קרקע שהוחזק בשכירות על ידי אביו של אוחנה (משה אוחנה, להלן:"משה"), שהוא גם אחד מבעלי הקרקע. סמוך לפני הקמת הפארק, העבירו הצדדים את מקום העסק (ממכר אביזרי הרכב), למבנה הקיים על המקרקעין הנ"ל, ובמהלך שנת 2004 גם הוקצו למר משה אוחנה 6 מניות ניהול בחברה בערך נקוב של 1 ש"ח, עם אופציה למכירתן לשותפים.

3.         לקראת סוף שנת 2005 נתגלע סכסוך בין אוחנה וואקנין והם החליטו לפרק את השותפות העסקית ביניהם, על ידי מכירת מניותיו של ואקנין לאוחנה.

4.         לשם הסדרת המחלוקות הכספיות, חתמו הצדדים ביום 28/11/05 על הסכם הבוררות,  ( ת/2). (להלן: "הסכם הבוררות").

בפתח הסכם הבוררות פרטו הצדדים את הרקע לעריכת ההסכם, ובין היתר נאמר:

"הואיל והצדדים מעוניינים להפריד את השותפות העסקית ביניהם באופן שאלירן יעביר מניותיו בחברה למיקי ויפסיק לכהן כמנהל או לעבוד בה (להלן: "הפסקת השותפות העסקית").

והואיל והצדדים חלוקים בדעתם באשר לסכום אותו על צד לשלם למשנהו בגין הפסקת השותפות העסקית, והואיל והצדדים החליטו למסור את המחלוקת ביניהם בקשר לנ"ל לבורר יחיד בהתאם לתנאי הסכם זה".

5.         בהסכם הבוררות הסכימו הצדדים כאמור, למנות את רו"ח יעקב רוסו כבורר יחיד להכריע בכל המחלוקות והסכסוכים ביניהם, והוסיפו כי: "למען הסר ספק, המחלוקות כוללות כספים שהושקעו בפעילות החברה, מימונה, מתן בטוחות בבנקים וכיו"ב".

עוד הוסכם, כי הסכום שישלם צד למשנהו בגין הפסקת השותפות העסקית, ככל שהוא מתייחס לשווי מניות החברה, יקבע על פי שוויה הנכסי ללא מוניטין (סעיף 2 להסכם הבוררות).

6.         פסק הבורר ניתן ביום 15/06/06, ובמסגרתו חויב ואקנין לשלם לאוחנה סכום של 158,505 ש"ח, בעשרה תשלומים חודשיים שווים. כן נקבע כי ואקנין יפסיק לכהן כמנהל בחברה ויעביר את מניותיו לאוחנה; במקביל ואקנין ישוחרר מכל ערבויותיו לחברה כלפי בנקים, ספקים ונושים אחרים.

ההליכים המשפטיים :

7.         על רקע מסכת עובדתית זו, הוגשה ע"י אוחנה בקשה לאישור פסק בורר (ה"פ 249/06). בתגובה הגיש ואקנין בקשה לביטול פסק הבוררות, (ה"פ 252/06).

            במסגרת ה"פ 249/06, הוגשה בקשה דחופה למתן צווי עיקול וצווי מניעה זמניים במעמד צד אחד על נכסים או כספים או זכויות של ואקנין וכן דרישה לאסור על ואקנין לעשות כל דיספוזיציה במניותיו בחברה, למעט העברתן לידי אוחנה, (בש"א 2468/06). על פי בקשה זו ניתן, בין היתר, צו עיקול על  כספי שכירות המגיעים מברק שלום ביטון (להלן: "ברק") לואקנין, במסגרת הסכם שכירות שנכרת ביניהם.

            ברק לא הגיב להודעת העיקול ועל כן הוגשה תביעה נוספת, ת.א. 700/06, תביעה לאישור עיקול זמני כנגד ברק וכנגד ואקנין. העיקול נסוב על תשלום שכר דירה בגובה של כ - 2,100 ש"ח המשולם מברק לואקנין מידי חודש. בית המשפט התבקש לאשר את העיקול ולחייב את ברק בתשלום כל הכספים שהוא חב לואקנין.

            מלכתחילה הוחלט כי הדיון בתביעה שהוגשה כנגד המחזיק יערך במאוחד עם הדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות, אלא שהנתבע, ברק, לא התייצב לדיונים, ב"כ התובע - אוחנה ביקש ליתן כנגדו פסק דין בהעדרו, אך הצדדים לא הביאו כלל ראיות בעניין זה ולא טענו לגביו בסיכומיהם. לפיכך, פסק דין זה ניתן ודן אך ורק בסוגיית ביטול פסק הבוררות, ויתר המחלוקות תתבררנה בנפרד.

טענות הצדדים :